המוות הפתאומי של נשיא איראן, אברהים ראיסי, בתאונת מסוק גרם לרעידות קרקע באיראן ובקהילה הבינלאומית. ידוע בקריאותיו האכזריות נגד האופוזיציה הפוליטית, פטירתו של ראיסי בגיל 63 מסמנת את סיום הפרק המדובר בהיסטוריה של איראן. תקופתו נמסרה בעמדה קשה נגד המחאה, והשקיעה לו את הכינוי 'השוחט של טהראן', והפך אותו לדמות מחלוקתית גם בתוך ומחוץ לאיראן.
בעקבות מותו, התגובות באיראן היו מעורבות. בעוד שחלק מתאבלים על אובדן מנהיגם, אחרים יצאו לרחובות לחגיגה, רואים במותו כשחרור ממדיניות הדיכוי שלו. נשים, בפרט, היו קולות בהקלת לבם, עם חלקן מבטאות את שמחתן על מותו כתוצאה מנקמה על הסבל שנגרם תחת שלטונו. הניגוד הבולט בתגובות מדגיש את החלוקות העמוקות בחברה האיראנית ואת הרגשות העזים שהופיעו בעקבות המנהיגות של ראיסי.
המורשת של ראיסי היא מורכבת, מאופיינת על ידי תפקידו בדיכוי החופשות הפוליטיות ובדיכוי אלים של המחאות. מותו משאיר ריקון בפוליטיקה האיראנית ומעלה שאלות לגבי כיוון העתיד של המדינה. בעוד שאיראן נוטה בתקופת המעבר הזו, העולם צופה בקרבה לראות כיצד המדינה תסדר את העבר הטורמי שלה עם האפשרויות להתחלה חדשה.
הקהילה הבינלאומית גם הייתה מתבוננת בקרב, עם הרבה ארגוני זכויות אדם שמביעים תקווה שמותו של ראיסי עשוי להוביל לאיראן פתוחה ודמוקרטית יותר. אך הדרך קדימה נשארת לא ברורה, עם דאגות לגבי מי ימלא את מקומו של ראיסי והאם ימשיך בדרכו או יכוון את איראן למסלול יותר מתון.
כאשר איראן מתמודדת עם מורשתו של אברהים ראיסי, החודשים הקרובים יהיו קריטיים בהגדרת כיוון המדינה. העולם נשאר בתקווה שאיראן תנצל את ההזדמנות הזו להתקדם לכיוון חופש וצדק גדול יותר עבור אזרחיה, ותשאיר מאחוריה את צלי שלטונו של ראיסי.
היה הראשון לענות דיון כללי זה.
